רפואת העיניים המודרנית מציעה פתרונות מדהימים לשיפור הראייה ולטיפול במחלות, החל מניתוחי לייזר פופולריים ועד טיפולים מורכבים במחלות רשתית. אולם, דווקא בשל מורכבות התחום, כל טעות או סטייה מהנורמה המקובלת עלולות להוביל לנזקים הרסניים, החל מטשטוש ראייה ועד עיוורון. רשלנות רפואית בטיפולי עיניים היא אינה כל טעות בשיקול דעת, אלא התרשלות של רופא או מוסד רפואי שחרגו מסטנדרט הטיפול הסביר וגרמו לנזק ישיר למטופל.
סוגי הרשלנות הנפוצים ביותר ברפואת עיניים
תביעות רשלנות רפואית בתחום העיניים מתמקדות לרוב בכמה כשלים עיקריים. אולי הכשל הנפוץ והכואב ביותר הוא אבחון מוטעה או מאוחר. בתחום העיניים, הזמן הוא גורם קריטי.
מחלות כמו גלאוקומה עלולות לגרום לנזק בלתי הפיך לעצב הראייה אם אינן מאובחנות ומטופלות בזמן.
רשלנות באבחון מוקדם של גלאוקומה יכולה להתבטא בהתעלמות מתלונות מטופל על ירידה בראייה, אי-ביצוע בדיקות חיוניות (כמו מדידת לחץ תוך-עיני או בדיקת שדה ראייה), או פענוח שגוי של תוצאות בדיקות קיימות.
בנוסף לכשלים באבחון, קיימים מקרים של כשלים וטעויות במהלך ניתוח. ניתוחי עיניים דורשים מיומנות ודיוק ברמה הגבוהה ביותר. רשלנות בביצוע הניתוח יכולה לכלול מגוון רחב של טעויות, כגון שימוש בציוד לא מתאים או לא סטרילי הגורם לזיהום חמור , פגיעה במבנים עדינים בעין במהלך הפרוצדורה , שימוש שגוי בתרופות, ואפילו במקרים קיצוניים, ביצוע הניתוח בעין הלא נכונה.
אולי התחום המורכב ביותר הוא הפגיעה באוטונומיה והעדר "הסכמה מדעת". על פי חוק זכויות החולה, על הרופא חלה חובה חוקית למסור למטופל את כל המידע הרלוונטי אודות מצבו והטיפול המוצע. מידע זה חייב לכלול את הסיכונים הכרוכים בפרוצדורה, סיכויי ההצלחה, והחלופות הטיפוליות האפשריות. כאשר רופא אינו מספק מידע זה, או מציג תמונה חלקית ומטעה, והמטופל סובל מסיבוך שאותו לא צפה – זוהי פגיעה באוטונומיה ועילה מוכרת לתביעה. חובה זו מחמירה במיוחד בניתוחים אלקטיביים (ניתוחי בחירה), כמו ניתוחי לייזר, שאינם הכרחיים רפואית.
מקרים נפוצים: רשלנות בניתוחי לייזר להסרת משקפיים (LASIK/PRK)
ניתוחי לייזר להסרת משקפיים הפכו לפופולריים ונגישים ביותר. עם זאת, חשוב לזכור כי מדובר בניתוח לכל דבר הכרוך בסיכונים. לא כל תוצאה לא מושלמת או סיבוך לאחר ניתוח לייזר מהווים רשלנות רפואית. כדי שתביעה תתקבל, יש להוכיח שהרופא או המכון חרגו מ"סטנדרט הטיפול הסביר". כלומר, יש להוכיח שהנזק שנגרם הוא תוצאה ישירה של הפרת חובת הזהירות מצד הרופא, ולא סיבוך נדיר ובלתי נמנע שהרופא פעל כראוי לטפל בו .
בתיק ת"א 17978-08 שלודי בוסיינה נגד כללית למשל, מדובר היה בניתוח להסרת משקפיים שהסתבך. באותו מקרה טענה התובעת כי הרופא לא יידע אותה לגבי הסיבוכים האפשריים. עם זאת, תביעתה נדחתה בבית המשפט: היות והיא קיבלה הסברים מפורטים בשפת האם שלה, והסבירו לה את הסיכונים הייחודיים לה, התובעת לא הייתה זכאית לפיצויים.
העילה המרכזית לתביעות בתחום זה היא לרוב ביצוע ניתוח במטופל שאינו מתאים. קיימים מצבים רפואיים (כמו קרנית דקה מדי, קרטוקונוס, או יובש עיניים חמור) שבהם אסור לבצע את הניתוח. רופא המבצע את הניתוח למרות התוויות נגד אלו, או מבלי שביצע בדיקות התאמה מקיפות, פועל ברשלנות. במקביל, אם הרופא לא הסביר באופן ברור על סיבוכים אפשריים, גם אם הם נדירים (כמו יובש עיניים כרוני , זיהומים, או עיוות קבוע בקרנית ), הוא הפר את חובתו לקבלת הסכמה מדעת.
רשלנות בטיפול בילדים ופגים
רשלנות רפואית בתחום העיניים בילדים היא הרסנית במיוחד, כיוון שהיא עלולה להשפיע על התפתחות הראייה ועל כל מסלול חייהם . מקרה נפוץ הוא רטינופתיה של פגות (ROP), מחלת רשתית הפוגעת בפגים שנולדו מוקדם מדי. בפגים כלי הדם ברשתית אינם מפותחים ועלולים לצמוח באופן פראי, מה שעלול להוביל להיפרדות רשתית ולעיוורון.
משום כך, קיימים נהלים ברורים המחייבים בדיקות סקר ומעקב קפדני לכל פג בסיכון. רשלנות במקרה זה היא לרוב כשל מערכתי: אי-הפניית הפג לבדיקה בזמן, פספוס מועדי מעקב קריטיים, או אי-מתן טיפול דחוף (לייזר או הזרקה) כשהמחלה מגיעה לשלב מסוכן.
בדומה, אבחון מאוחר של מחלות מולדות מהווה כשל חמור. בילדים, קיים "חלון הזדמנויות קריטי" לאבחון וטיפול. אבחון מאוחר של קטרקט מולד (עכירות בעדשה) או פזילה, עלול לגרום להתפתחות "עין עצלה" (אמבליופיה) ונזק בלתי הפיך לראייה. במקרים חמורים יותר, כמו סרטן העין רטינובלסטומה, אבחון מאוחר עלול לעלות לא רק באובדן הראייה, אלא גם באובדן העין עצמה. התעלמות של רופא ילדים או רופא עיניים מתלונות הורים על "עין לבנה" או פזילה פתאומית עלולה להיחשב לרשלנות חמורה.
חשיבותה של חוות דעת רפואית
אי אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית ללא חוות דעת של מומחה רפואי מאותו תחום. חוות הדעת היא לב התיק. תפקיד המומחה (במקרה זה, רופא עיניים בכיר) הוא לבחון את התיעוד הרפואי ולספק לבית המשפט תשובות לשלוש שאלות מכריעות. ראשית, מהו "סטנדרט הטיפול הסביר" – כיצד רופא עיניים סביר ומנוסה היה צריך לפעול באותן נסיבות.
שנית, האם הייתה חריגה מהסטנדרט – האם הרופא הנתבע פעל באופן שחרג מאותה רמת זהירות מקובלת. ושלישית, האם נגרם קשר סיבתי – האם הרשלנות היא זו שגרמה לנזק (למשל, אובדן הראייה), או שהנזק היה נגרם בכל מקרה גם ללא הרשלנות.
הסיכוי של אדם פרטי לאתר מומחה רפואי בכיר שיסכים לכתוב חוות דעת נגד קולגה הוא נמוך. עורך דין רשלנות רפואית מנוסה עובד באופן שוטף עם מומחים רפואיים מובילים, יודע למי לפנות, ומסייע בבניית חוות דעת חזקה ומבוססת שתעמוד במבחן בית המשפט.
מהם הפיצויים שניתן לקבל בתביעת רשלנות רפואית בעיניים?
אם התביעה מתקבלת, בית המשפט פוסק פיצויים שנועדו לכסות את כל הנזקים שנגרמו לנפגע. הפיצויים מחולקים לשני סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוא נזקים ממוניים (כלכליים). אלו נזקים שניתן לחשב בכסף, והם כוללים הפסדי שכר בעבר ועל אובדן כושר עבודה בעתיד, כיסוי לכל ההוצאות הרפואיות (טיפולים, ניתוחים מתקנים, תרופות) , רכישת מכשירי ראייה מיוחדים ועזרים, וכן פיצוי עבור הצורך בעזרת הזולת ועבור הוצאות נסיעה.
הסוג השני הוא נזקים לא ממוניים (לא כלכליים). זהו פיצוי שקשה יותר לכמת, והוא כולל בעיקר את הפיצוי בגין "כאב וסבל", עוגמת הנפש, והפגיעה הקשה באיכות החיים שנגרמה כתוצאה מאובדן הראייה או הפגיעה בה. סכומי הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית בעיניים יכולים להגיע למאות אלפי ואף למיליוני שקלים, בהתאם לחומרת הנזק.
